לפעמים כישרון הריצה מתגלה בגילאים מאוחרים כמו שקרה לברכה (ביטי) דויטש, 28, מירושלים, אמא לחמישה ילדים שהחלה לרוץ רק לפני שלוש שנים, אבל מעידה על עצמה שכל חייה היתה אתלטית. בשש השנים האחרונות היא כמעט ולא עסקה בספורט כיוון שהיתה בארבע הריונות וכמובן היתה עסוקה בגידולם של התינוקות. בעלה של דויטש אוהב לרכוב, “נמאס לי לא להיות בכושר בזמן שבעלי רוכב ומתאמן אז הכרזתי, ‘אני עומדת לרוץ מרתון’, למרות שלפני כן לא עשיתי שום פעילות. אני יודעת שרוב האנשים לא רצים מרתון כמרוץ ראשון שלהם”, היא צוחקת.
אך דויטש רק היתה צריכה מטרה כדי להתחיל ולהתאמן בכל הכוח, הרצון שלה לחור לכושר נתן לה המון מוטיבציה וכוח “אי אפשר להופיע למרתון בלי לרוץ את כל השעות הרצויות וכיוון שהייתי מאוד מחויבת למטרה, התאמנתי ארבע פעמים בשבוע, שזה טוב ולא יותר מידי, אף פעם לא החמצתי ריצה. עקבתי אחרי תכנית אימונים בסיסית מאוד של המאמן האל היגדון“. דויטש גרה בשכונה דתית מאוד ולכן לא נוהגת לרוץ בה מלבד מוקדם מאוד בבוקר או בערב ולא ויתרה על שום אימון. אפילו שמעולם לא רצה ובטח שלא מרתון, אנשים רבים האמינו בה וביכולת שלה לעמוד במשימה אותה הציבה לעצמה.
“לא היתה לי מטרת זמן במרוץ הראשון, פשוט רציתי לרוץ מרתון”, מסבירה דויטש, “כשבעלי רשם אותי למרתון, הוא שאל בכמה זמן אני מעריכה שאסיים את המרתון ואני חשבתי שזמן של 4:40 שע’. לפני המרתון רצתי חצי מרתון, אמנם לא במרוץ. בעלי התבסס על הזמן אותו רצתי ואמר שאני יכולה לסיים את המרתון ב-3:30 שע’ והוא שינה לי את הזמנים לפי התוצאה הזו. זה היה מטורף כי את כל האימונים שלי עשיתי לאט מאוד, לכן בחיים לא הייתי מדמיינת שאוכל לעשות מרתון בזמן כזה. ביום המרתון סיימתי ב-3:27:26 שע'”.
בלי צל של ספק דויטש היא אתלטית מלידה וחבוי בה כישרון הריצה שנולד במרתון תל אביב עם תוצאה איכותית למרתון, ובטח כשמדובר במרתון ראשון ללא עבר של ריצות ומרוצים. “ריצה מוציאה החוצה את הפוטנציאל שאת לא תמיד מודעת שיש לך. מרוץ הוא הזדמנות מצוינת להוציא החוצה את כל מה שהתאמנת למענו”.
כיוון שדויטש החלה להתאמן בריצה לפני שנכנסה להריון החמישי שלה, היא הרגישה מאוד טבעי להמשיך ולרוץ גם כשהיתה בהיריון. היא דאגה לרוץ בצורה מבוקרת ולבנות את סרגל המאמצים בהדרגה והדבר המפתיע מכל הוא, שהיא סיימה את מרתון תל אביב בשנה שעברה כשהיא בחודש שביעי להריונה בזמן של 4:08:16. “תמיד הרגשתי טוב, זה לא תמיד היה קל כי הרגשתי את הלחץ, אבל יש לי הריונות תקינים לגמרי. אם משהו היה גורם ללחץ על הגוף, ברור שלא הייתי עושה אותו. עבורי היה זה ההיריון הכי טוב והלידה הכי טובה, הרגשתי מדהים כל הזמן וגם אחרי. לרוץ בהיריון זה לא תמיד פשוט, צריך להיות עם הרבה מוטיבציה כי זה קשה”.
ביום שישי הקרוב היא עומדת להשתתף לראשונה במרתון ירושלים אליו התאמנה קשה מאוד. היא עברה על המסלול כבר שלוש פעמים כדי להכין את עצמה מנטלית ופיזית בצורה הטובה ביותר, “זה לא פשוט לרוץ מסלול הררי, אבל יש איזה תגמול נחמד שמרגישים אחרי שאת דוחפת את עצמך כל כך חזק בעלייה. אני מאוד מתרגשת, זה הולך להיות קשה. אם רוצים לעמוד בזמן המטרה בירושלים צריך לשמור על הקצב כיוון שיש עליות כבר בהתחלה. זה הולך להיות מעניין”. אחרי שתסיים את ירושלים עדיין לא מצאה לעצמה מטרה חדשה, אבל היא החליטה להתמקד מרחקים הקצרים ולשפר בהם זמנים.
ילדיה של דויטש גאים בה מאוד. היא דואגת שהריצה לא תבוא על חשבונם ורצה כשהם כבר ישנים או שאינם בבית כך שאינם חשים את חסרונה.
יש לה גם מסר לכולם, “פעילות גופנית היא דבר חיובי ומועיל, אני לא לא חושבת שכולם צריכים לרוץ, אבל אני כן מאמינה שכל אחד צריך להוסיף קצת פעילות גופנית לחייו ואני שגרירה של כבוד בעניין הזה. נשים בכלל ואמהות בפרט, אני יודעת שזה לפעמים קשה למצוא את הזמן אבל לפעמים צריך לעשות סדר עדיפויות וגם לדאוג לעצמך ולגופך. תמצאי משהו שאת אוהבת וגורם לך להתלהבות ושימי אותו בסדר העדיפויות שלך, זה חשוב, זה מגיע לך. אני גרה בקהילה שמגדירים אותה בישראל כחרדית וילדיי לומדים בבתי ספר חרדים, אבל אני יותר פתוחה. יותר ויותר אנשים דתיים מאמצים אורח חיים פעיל. כשאני רצה אני מאה אחוז צנועה ולכן אני מאמינה שאפשר לשלב את שני העולמות. יש לנו מצווה ‘ונשמרתם מאוד לנפשותיכם’, אני מקווה שיותר אנשים יאמצו את זה וייקחו את זה לחייהם”